אנחנו לא מפחדים מרעיונות נועזים, ואתם?

מאת: איתמר ויצמן, עורך ראשי


יש לכם רעיון שאתם מפחדים לבטא? חשבתם על יוזמה שאפתנית או פורצת דרך? אתם האנשים שאנחנו מחפשים

זו אינה הפעם הראשונה שהאנושות מתמודדת עם אתגרים אדירים חסרי תקדים. מאות אלפי נדבקים, ערים משותקות, מיליוני מפוטרים, כלכלות מתרסקות. כולנו חווים זאת על בשרנו. חרף המצוקה, רבים מאיתנו שותפים גם לתחושה אדירה של סקרנות באשר לעולם החדש שיכול להיוולד מתוך המשבר, לציפייה שמה שהיה - הוא לא מה שיהיה. 


בתולדות האנושות היו אסונות שבלמו את הקידמה, שהמיתו מיליוני בני אדם והחריבו תרבויות אדירות, והיו אסונות שהצילו את העולם מכלייה. במידה רבה, זה תלוי רק בנו. נוכל לשנות את הרגלינו; נוכל לצמצם את הסבל והכאב שרבים מבני האדם ובעלי החיים חווים; נוכל לצמצם את אי השוויון ולהעמיק את הסולידריות; נוכל להרבות בעשיית טוב ולהפחית בעשיית רע; נוכל להתמקד בתיקון עולם. יש הרבה מה לתקן.


כדי לעצב את החיים של המין האנושי במאה הקרובה, נצטרך לחשוב אחרת. למחוק את הפתרונות הכושלים שנולדו בנאומי הבחירות, את גבולות המחנות הפוליטיים שמשאירים אותנו תקועים מקום - שבויים בפוליטיקת זהויות קטנונית ולא מועילה. עלינו להעז ולדמיין פתרונות חדשים.


בדיוק בשביל זה הקמנו את רדיקל. מעבדה לרעיונות חדשים, קיצוניים, פורצי דרך, שנויים במחלוקת. רעיונות שחודרים מבעד לתבניות הקפואות ומניעים את האנושות קדימה. רדיקל נולדה לפני שהווירוס החל להתפשט. המשבר שאנו מצויים בו לא החל עם הקורונה. זה זמן רב שאיננו מקשיבים לכדור הארץ, שמנסה לשדר לנו שעלינו להתנהל אחרת ולברוא פתרונות חדשים ובני קיימא: פתרונות שיאפשרו את המשך הקיום של האנושות, כקהילה, כאן בישראל, ובכל מקום אחר בעולם.


אין לנו ספק שהתרופה נמצאת בנו. בעת הזו, שבה רואי השחורות משגשגים, זו גם העת להיזכר שכל אחד מאיתנו הוא גם נשא של פתרונות, נשא של תיקון. ברדיקל, כל פתרון הוא מיוחד במינו. חלקנו חושבים שהפתרונות הנדרשים יהיו מבוססים על כלים טכנולוגיים פורצי דרך; אחרים מאמינים שהתשובות נמצאות בעבר, בחוכמה עתיקה שיש לחדש; ויש כאלה שסבורים שמה שנחוץ הם דברים שבונים סביבם קהילה. כזו שתשמר אותה ותשגשג עמם שנים קדימה. ייתכן שהנוסחה היא בכלל בשילוב של כל אלה יחד.


"כל צרותיו של האדם באו לו מִסיבה אחת ויחידה: משום שלא ידע להישאר במנוחה בחדרו" (בלז פסקל)


הבידוד והבדידות שמיליוני בני אדם חווים כעת, במקביל אך בנפרד, הוא במידה רבה עינוי, אבל גם הזדמנות. הוא מאלץ אותנו להישאר במנוחה בחדרנו, להתבונן פנימה ולא לפחד להעמיק. להניח למחשבות שלנו לנדוד באופן חופשי. לחלום בהקיץ ולמרחקים ארוכים. להניח את הטלפון הנייד הרחק מהישג יד, ולחשוב ללא הסחות דעת. לחשוב באמת.


אם נעשה זאת, בוודאי ניתקל במחשבות ישנות. כאלה שזנחנו כי התלבטנו והתמלאנו ספקות. רעיונות שנקברו עמוק במגירה, שלא חשפנו מעולם בפני אחרים רק בגלל הבושה. זאת ההזדמנות לחזור אליהם, להפיח בהם חיים ונשימה ולייצר לצדם גם מחשבות חדשות ומקוריות. קורטוב של שעמום, כפי שמוכיחים מחקרים, מביא עמו פרץ של יצירתיות. כאשר הוא מישיר אלינו מבט בעודנו סגורים בין ארבעה קירות, הבה נעניק לו הזדמנות. פרק חדש נפתח בהיסטוריה של האנושות. זאת ההזדמנות שלנו לכתוב אותו.




רדיקל הוא פרויקט מבית הברית הישראלית